הורה ממטרה
ושוב זה קורה. על במת הריאליטי התורן, בין לוליינים בולעי אש למתעמלות גמישות המנגנות על קסילופון, עולים על הבמה שני אנשים, רקדן ורקדנית, בכיסאות גלגלים.
הם מתחילים לרקוד בכישרון רב, בתיאום ובהרמוניה. שופט אחד מביט מהופנט, שופטת שנייה מחייכת חיוך חולמני. המוזיקה מתגברת. שופט שלישי מרותק ורוכן קדימה, שלא להחמיץ אף צעד. ואז זה מתחיל.
לשופטת רביעית מנצנצת דמעה בזווית העין. מאחורי הקלעים מנחה א' ממלמל "איזה יופי". הריקוד ממשיך וכעת השופטת הרביעית ממש מוחה דמעה. בלי להתבייש.
השופטת השנייה דומעת קלות והיא מנסה להילחם בהן, ללא הצלחה. טוב, נו, היא ילדה.
הריקוד מתגבר. מנחה א' מתייפח ומנחה ב' מניח יד מנחמת על כתפו. "אין, זה גמר אותי. כוח הרצון הזה. מרסק אותי." כן, גם גברים בוכים כשמשהו נוגע בהם כל כך עמוק.
הריקוד מגיע לשיא כשהרקדנית נעמדת על רגליה מכיסא הגלגלים והרקדן מניף אותה אל על. הקהל מוחא כפיים. השופטים קורסים לתוך שלוליות. כמה כוחות נפשיים הנכים האלה מגייסים כדי להתמודד עם החיים האלה, איך מתוך התהומות של הנכות והאומללות שנכפו עליהם הם מצליחים לייצר דבר חי ומרגש ואמיתי ו…נו, איך, קוראים לזה…מעורר השראה! כן, זאת המילה! תודה!
הקרצ'נדו מגיע, הרקדנים, שקצת נשכחו בים הדמעות, מסיימים את הריקוד על הרצפה כשידיהם שלוחות למעלה. עכשיו כולם בוכים בלי חשבון, על האיפור והמסקרה. הורה ממטרה. ארבעת השופטים נעמדים על רגליהם, יחד עם הקהל הנלהב באולפן ובבית שבוודאי דומע גם הוא איש-איש בכורסתו איש-איש בפייסבוקו. "יש לי צמרמורת" אומרת שופטת אחת לעמיתיה.
איזה שיא, איזה רגש, איזה זיקוק של ניצחון הרוח. אבל חסר עוד משהו קטן, עוד איזו מחווה, משהו שיראה כמה באמת הנכים האלה נגעו לכולם בלב.
ואז זה קורה: השופטת הרביעית מסתכלת ימינה ושמאלה, מהססת רגע, ובלי לומר מילה, בהתפרצות של הכרת תודה, רוכנת ומכה על הגולדן באזר. האורות משנים צבע באחת, הבמה נשטפת בקונפטי זהוב, הקהל באקסטזה, הרקדנים מביטים בהשתאות בפתיתי הזהב הנופלים עליהם מלמעלה. הם מחייכים, מתחבקים ומאושרים. הסרטון נגמר.
באתר האינטרנט מכונה הריקוד "גולדן באזר של השראה". בפיד בפייסבוק הטאמב שנבחר לקדם את הסרטון, במקרה או בכוונה, הוא לא של הרקדנים אלא דווקא של השופטת הרביעית מוחה את דמעותיה. מתחת מופיע הכיתוב "תודה לכם אורן וזהבה. אתם ההוכחה שהכל, אבל הכל, אפשרי!" כי יותר משהשופטים העניקו את קולותיהם וזמזמיהם לנכים, הנכים הם אלה שהעניקו לעולם את מה שהם הכי מצטיינים בו: השראה ותזכורת לגבורת הרוח האנושית.