מי שלא נכה - בוכה!

חודש יולי, יודעים בעיקר יודעי ח"ן, הוא חודש הגאווה של הנכים.
כן, כן. הלהטב"קים חגגו כל יוני, וכעת בשיא החום של יולי (בינינו, מה היה רע באפריל?) מציינים נכי העולם את Disability Pride Month. כבוד!
עכשיו, אני לא יודע מה התכנונים כאן בארץ בקרב חברי וחברות הקהילה לחודש הזה, אבל כך או אחרת אני מניח ש*מצעד* נכים על הטיילת יהיה אקט קצת חסר רגישות. בכל זאת, למה לזרות מלח על הגלגלים.
אבל למען האמת, אני קצת מסויג בנוגע לעניין.
לא כי אני שולל את הסיבות לגאווה המוגבלת. יש בהחלט מה לחגוג.
אני פשוט חושש שקמפיין ואירועים כאלה עלולים להיות אפקטיביים *מדי* ולגרום לכל אותם חסרי מוגבלות הרואים את הנכים צוהלים וגאים לרצות להיות נכים בעצמם ולהתדפק על דלתות בית לוינשטיין בתקווה להשתחל לרשימת היפים והצולעים, או לפחות לקבל איזה קטטר.
וזה בדיוק מה שחסר לנו. עוד נכים שיקימו עוד ארגון יציג. הרי זה לא שיש כרגע עודף בחניות נכים במדינה.
אז אני אומר לחברותיי וחבריי המוגבלים - תשאירו את הסוד הזה בינינו, אנחנו יודעים מה אנחנו שווים.
בואו נהיה נכים וגאים בבית, וכלפי חוץ נשדר דווקא את ההיפך: שלהיות נכה זה לא מגניב וזוהר וכיף כמו שזה נראה אצל גיא פינס.
אתם, חסרי הנכות, תמשיכו עם החיים הבריאים והשגרתיים שלכם.
אנחנו כבר נרקוד ונתקרחן במסיבות חוף של לבנת פורן.
חודש גאווה שמח!